לפעמים הוא ייקרא סנריו, לפעמים זאפ, לפעמים וורקפלואו, לפעמים Rule, אינטגרציה או פשוט אוטומציה.
כל השמות הללו הם דרכים שונות לכנות דבר אחד: תהליך אוטומציה.
אחת הטענות שאני שומעת באופן קבוע היא "אוטומציה הופכת את הכל ללא אישי".
אז בואו נלמד משהו על פרסונליזציה, על החשיבות שלה בחוויית הלקוח/ה, וכמובן על הקשר לאוטומציה.
בפינה הקודמת עסקנו בטריגר, והיום נדבר על חברו הפילטר (גם בעברית הם חברים: מַסנֵן ומַזְנֵק).
כשמו כן הוא, הפילטר קובע האם האוטומציה תמשיך הלאה או תיעצר. ובלעדיו האוטומציות שלנו יעשו מלא שטויות.
הטריגר (או בעברית: מַזְנֵק) הוא בפשטות - מה שמניע את האוטומציה לפעול.
הוא הפעולה שכשהיא מתרחשת, האוטומציה תגרום לכך שיקרו אחריה רצף פעולות נוספות וקבועות.
בהקשר של אוטומציה, ובכן, אפשר לומר שאוטומציה היא לרוב כשלעצמה אופטימיזציה,
ואפשר גם לומר שתמיד אפשר לעשות אופטימיזציה לאוטומציה.
יש מצב שרק בלבלתי?
אז בואו נעשה סדר.
