ככה השבוע הקרוב שלי נראה:

מיליון מחויבויות, כמה וכמה פגישות שנקבעו הרבה זמן מראש, ולא פחות מ-3 ערבים מחוץ לבית עד שעה מאוחרת.

באופן מהמם הגוף שלי כנראה החליט שצריך לאותת לי להאט את הקצב, אז גם חטפתי צינון וכאב בטן ובגדול הולך להיות שבוע תענוג.

בכל אופן, 

ביום חמישי, ברגע שרפרפתי על היומן וקלטתי את גודל האימה, עשיתי כמה דברים:

1. בדקתי טוב טוב את כל האירועים ביומן כדי לראות מה אפשר להזיז לשבוע שאחרי. 

גיליתי שאת רובם המוחלט אני לא יכולה להזיז, מסיבות שונות.

אבל פגישה עסקית אחת כן הצלחתי לדחות בשבוע, ופגישה ממש לא עסקית שנקבעה עם חברה ושתינו מחכות לה מאד, לצערי נדחתה גם היא.

אם אני אמורה לחזור ממש מאוחר הביתה ויהיה לי לילה קצר מדי, ברור שלקבוע פגישה למחרת על הבוקר יגרום לי להיות גמורה ועצבנית כל היום.

חבל.

2. השלמתי עם זה שיש דברים שכנראה לא יקרו השבוע, או יקרו ממש מעט ולאט.

כמו כתיבה והכנה של תכנים חדשים למשל.

אני סופר מקפידה להיות עקבית ולהקדיש לזה מספיק זמן בכל שבוע ושבוע, אבל בשבועות כאלה זה פשוט יצטרך לחכות.

3. ביום חמישי ישבתי ועברתי על רשימת הפרויקטים הקיימים.

אני בדרך כלל עושה את זה ביום ראשון, אבל ידעתי שראשון יהיה קצת מאוחר מדי ומאד עמוס ממילא.

אז עברתי על הרשימה ושלחתי מיילים ללקוחות שיש לי חובות קונקרטיים אליהם. 

כתבתי במייל שעומד להיות לי שבוע מאד עמוס, ושהדברים שאינם דחופים-בהולים כנראה יתקדמו בקצב מהיר יותר בשבוע שאחריו ולא ממש בימים הקרובים.

על בשרי למדתי שתמיד עדיף ליידע מראש מאשר לאכזב בזמן אמת.

השקיפות הזו כל כך חשובה, ובתור בעל/ת עסק תמיד כדאי להיות one step ahead ולהתריע ללקוח/ה שדברים יתעכבו קצת, מאשר לקבל את המייל/וואטסאפ/טלפון הזה של "נוווו מה קורה????"

כולנו בני אדם, לכולנו יש אילוצים, ואם בחרת את הלקוחות שלך טוב – הם יקבלו את זה באהבה.

4. מיד אחרי שסיימתי עם זה, עברתי רגע על הרשימות האחרות שלי כדי להבין איזה משימות יש לי בהקשרים של הבית והלימודים. 

אלו משימות שלא בהכרח מופיעות ביומן, ולכן הבנתי שבשבוע משוגע שכזה אני חייבת לשריין להן זמן מעכשיו. 

אחרת פשוט לא יהיה איפה לדחוף אותן.

5. אני משתדלת להשאיר ביומן שלי זמנים פנויים לשיחות עם לקוחות פוטנציאליים, אבל בשבועות כאלה –

אני פשוט סוגרת את היומן ומי שינסה לקבוע איתי יגלה שיש זמנים פנויים רק בשבוע הבא.

נכון, זה לא נראה הכי טוב, ומי שרוצה לדבר בדרך כלל רוצה את זה עכשיו.

ובכל זאת, כדי להיות פנויה באמת – לשמוע, להקשיב, להכיר, להבין – אני צריכה פנאי וראש נקי.

את שניהם אין לי השבוע.

ולכן היומן לשבוע הקרוב סגור, אני לא לוקחת שום פרויקטים חדשים עד שיירגע קצת, וגם הפרויקטים שכן יתחילו יהיו עם כוכבית שקצב ההתקדמות, בהתחלה, יהיה איטי יותר.

איך אמר לי פעם לקוח:

"חיכינו לאוטומציה אלפיים שנה, אז עוד כמה ימים זה סבבה".