באזור בו גדלתי יש תאטרון קהילתי לנשים שכבר 20 שנה מעלה מחזות זמר באנגלית. ההצטרפות לתאטרון הזה בתור ילדה הייתה אחת מנקודות המפנה של חיי, לא פחות. בשנים האחרונות אני כבר לא משתתפת בהפקות עצמן – הייתי בצבא, ואז באוניברסיטה, ואז אמא – זו מחויבות גדולה וזה פשוט כבר לא הסתדר עם הלו"ז.
אבל הדרך שלי לקחת חלק בעשייה שלהן מאז היא לתרגם את המחזות לעברית, כך שגם צופות שאינן דוברות אנגלית יוכלו להנות מהם. התרגום שלי הוא לא טכני – אלא אמנותי, כלומר אני מתרגמת את השירים כך שיהיה אפשר *לשיר אותם בעברית*. המשמעות היא שצריך לשמור על הקצב, על המשקל, על החריזה, הכל. עבודה מ ט ו ר פ ת.
לפני שנה בערך פנתה אליי הבמאית ואמרה שיש הצגה חדשה בקנה. תנו לי לאפס אתכם על הלו"ז: אני מדברת על מאי 2020, קורונה. כמה חודשים אחר כך התחלתי לקבל ממנה שירים במייל, ועדיין: ספטמבר 2020, קורונה. הנחתי שאי אפשר באמת לעשות חזרות כרגע ולכן הן בטח יתחילו לעשות חזרות רק בקיץ 2021, וההצגה תעלה כנראה רק באזור החגים, כך שיש לי זמן.
הופ קפיצה לפברואר 2021, אני מקבלת מייל נוסף מהבמאית ובו היא שואלת אותי מה קורה עם התרגום. אני אחרי חודשיים רצופים עם הילדים בבית, אין לי מקום במוח אפילו לחשוב על זה, ואני מניחה כאמור שיש לי עוד המון זמן עד לדדליין.
עוד קפיצה קטנה קדימה, לקראת סוף אפריל אני מקבלת מייל שליטרלי כמעט מפיל אותי מהכיסא.
"מה קורה? אנחנו מתחילות להופיע ביוני".
אנחנו באפריל, כן?
חישוב מהיר גילה לי שבין סוף אפריל לתחילת יוני יש
מעט
מאד
זמן.
ולי יש הצגה שלמה – 22 שירים – לתרגם. עד יוני.
במילה אחת: ה צ י ל ו!!!
אבל כמו שאומרים – To make a long story short: עשיתי את זה.
בנקודות זמן לא מעטות לאורך הדרך זה היה נראה בלתי אפשרי, אבל פשוט לא הייתה לי ברירה:
חמישה שבועות
22 שירים(!!)
וסיימתי.
אז איך?
איך עשיתי את זה?
חשבתי לעצמי שבטח יש עוד א/נשים ברחבי הגלובוס שנאלצים/ות להתמודד עם משימות ופרויקטים בדדליינים מלחיצים עד לא סבירים. לכן החלטתי לסכם ולחלוק את כיווני הפעולה שעזרו לי להתמודד בגבורה עם האתגר הזה, בהנחה שגם אצלי יהיו עוד סיטואציות כאלה בעתיד וכדאי שאני אזכור מה עבד לי ואיך.
אז… 10 טיפים להתמודדות עם פרויקט עצום בדדליין בלתי אפשרי, שנתחיל?
1. ובכן, אם דיברנו על להתחיל אז בעיקרון זה הדבר הכי קשה בעולם, ולכן הסוד הוא לנטרל את ההתחלות. טריק שלמדתי מהקרצייה האהובה עליי בנוגע למשימות שקשה להתחיל הוא להקציב להן עשר דקות. רק עשר דקות. ופשוט להתחיל. מהרגע שנכנסתי לשוונג עם תרגום של שיר מסוים וכבר היו לי 3-4 שורות מתורגמות בקובץ, היה לי הרבה יותר קל להמשיך איתו. כך גם ביחס למחזמר כמכלול: ההתחלה הייתה קשה ובשבועיים הראשונים זה היה נראה באמת בלתי אפשרי. מהרגע שעברתי את האמצע תפסתי קצב מעולה, הרוח התחילה לנשוב במפרשים והכל התקדם הרבה יותר מהר.
2. ובאותו עניין: כחרדתית עם קבלות אני מודעת לאבסורד שבהמלצה הבאה, ובכל זאת אני מציעה להשתדל מאד לוותר על ההיסטריה. דדליינים הם זרז מצוין לעשייה אבל גם להתקפי חרדה ולחץ שלא ממש מועילים להתקדמות, ההיפך. לכן נקודת המוצא הייתה חייבת להיות ההנחה שהכל יהיה בסדר, כי פשוט אין לי ברירה אחרת. ידעתי בידיעה פנימית עמוקה שאני אצליח לעמוד בדדליין: זה סגור ואין שאלה בכלל. ראיתי בעיני רוחי את הצגת הבכורה ואת התרגום מוקרן מעל הבמה בשלמותו. תמונת הניצחון שלי. זה אפשרי. זה יקרה. עכשיו רק נותר לגלות איך אני מגיעה לשם. לנשום. לנשום. לנשום. ולהתקדם.
3. ברגע שמבינים/ות שהתקופה הקרובה הולכת להיות מושקעת בפרויקט ספציפי, זה הרגע הנכון לדחות דברים אחרים ולפנות את הלו"ז במידת האפשר. ויתרתי על כמה משבצות בלו"ז, ביקשתי מכמה לקוחות להיות סבלניים, ובעיקר הבהרתי לעצמי שזו עומדת להיות תקופה לחוצה מאד ושאין שום היגיון בלצפות או לחשוב שאני אספיק גם עוד מאתיים דברים אחרים במקביל. אז כן, אני עדיין עובדת ועדיין יש עוד פרויקטים על הראש ועדיין יש לי בן זוג וילדים ובית שצריך לתחזק, אבל הורדתי מעצמי את כל מה שהוא לא חובה בכל הקשר אחר. די מהר הבנתי ששעה פה שעה שם פשוט לא יאפשרו לי להתקדם, גם העבודה על התרגום בערבים כשאני גמורה מעייפות לא הוכיחה את עצמה ולכן פיניתי ימים שלמים ומרוכזים מהלו"ז שלי כדי לעבוד על זה. נכון, זו פריבילגיה של עצמאיות אבל גם אם מדובר בפרויקט בעבודה שלכם/ן כשכירים או בכל דבר אחר, אין שום אפשרות לקדם משהו גדול בדדליין דחוק כשמצופה מכם/ן לעשות עוד מיליון דברים במקביל. הכרחתי את עצמי להבין שלמשך תקופה אני ממקדת את העשייה שלי בכל שאר מישורי החיים רק במה שהכרחי ו/או במה שמשמח ונותן לי אנרגיות, ומתעקשת באופן מודע לפנות כל פרק זמן שאפשר ולהקדיש אותו להתקדמות עם הפרויקט הזה. זה לא היה עובד אחרת.
4. ובכן Having said all that, טיפ ממש חשוב שיש לי הוא להפוך את זה לכיף! אם הדדליין גומר את האוויר ומלחיץ זה התפקיד שלי להחזיר לעצמי את האוויר הזה ולעזור לעצמי להתקדם. את הימים המרוכזים הנ"ל ביליתי בבתי קפה, כשעבדתי בבית בערב עשיתי את זה מהערסל במרפסת, פשוט השתדלתי כמה שיותר להפוך את החוויה לחיובית, נעימה וכיפית למרות הלחץ, אחרת רמת המוטיבציה שלי להתעסק בתרגום הייתה יורדת פלאים. ובאותו עניין, השתדלתי כמה שיותר להרים לעצמי וגם לשתף את הקרובים אליי בהתקדמות ובעשייה שלי כדי שיפרגנו לי, זה נותן כל כך הרבה כוח ודחיפה להמשיך הלאה ולהאיץ את הקצב.
5. זה הטיפ הראשון שכל מנטורית-אפקטיביות-בשקל תתן לכם, אבל בחיי שזה עובד: לחלק למנות קטנות. כשאני מסתכלת על מחזמר באורך עשרות עמודים ומנסה להבין איך לעזאזל אני מצליחה לסיים לתרגם אותו בכל כך מעט זמן, לא קורה שום דבר מועיל. רק עלייה דרמטית ברמת החרדה. כשאני מסתכלת על שיר אחד, על בית אחד, על שורה אחת כל פעם, זה כבר לגמרי אפשרי. בהתחלה ניסיתי לעשות חישוב ולראות כמה שירים אני צריכה לסיים בכל שבוע כדי לעמוד בדדליין, אבל די מהר גיליתי שהחישוב הזה חסר משמעות כי אין לי דרך לדעת כמה זמן ייקח לי כל שיר (יש כאלה שסיימתי בשעה ויש כאלה שלקחו יום שלם). לכן הדבר החשוב באמת הוא פשוט להתקדם, כל הזמן, כל פעם קצת. שיר אחד. בית אחד. שורה אחת.
6. העבודה שלי היא לעזור לאנשים להתייעל בעבודה שלהם, ובמקרה הזה הסנדלרית דווקא לא הולכת יחפה. בגדול, נקודת המוצא צריכה להיות שמול כל אתגר שאנחנו מנסים לעמוד בו – מישהו אחר כבר התמודד ומצא לו פתרונות, טריקים וקיצורי דרך. לכן אני מציעה לעצור מדי פעם ולשאול את עצמי (או את העולם) אם יש דרך טובה יותר לעשות את מה שאני עושה, אם יש אפשרויות שאולי לא חשבתי עליהן ו/או כלים שאני עדיין לא מכירה שיכולים לקצר לי משמעותית את זמן העבודה או להפוך אותו לאפקטיבי יותר. אני למשל מצאתי מילון אינטרנטי מעולה שעזר לי מאד עם מציאת מילים נרדפות – שימושי לאללה כשאת מחפשת חרוז מתאים למילה מסוימת או מנסה לחשוב על דרך אחרת לומר את אותו דבר כך שייכנס במשקל של השורה, וגם מצאתי תוסף אנגלית-עברית לכרום, שמאפשר לי לעמוד עם העכבר על מילה ולקבל את התרגום שלה תוך שנייה במקום ללכת לחפש בגוגל טרנסלייט כל פעם. שני הכלים האלה חסכו לי במצטבר שעות של עבודה ואפשרו לי לעבוד טוב יותר, קל יותר ומהיר יותר.
7. שוב, אני מניחה שאני לא מחדשת פה הרבה, אבל כיסוח מסיבי של הסחות הדעת זה פלא גדול בכל הקשור לביצוע משימות ולעמידה בדדליינים. באשר לי, היה שלב במסגרת הניסיונות למצוא דרכי פעולה אפקטיביות יותר ששקלתי אפילו להדפיס את השירים ולעבוד על התרגום בכתב יד כדי לא להתפתות לכל הסחות הדעת שהמחשב מציע לי. אחרי שחשבתי על זה עוד קצת הבנתי שזה לא יהיה נוח בשום צורה ויצא שכרי בהפסדי, אז המשכתי לעבוד על המחשב אבל הקפדתי לפחות לסגור את כל הלשוניות האחרות בדפדפן, לנתק את הוואטסאפ, להרחיק את הטלפון ולנסות לתפוס את עצמי בזמן אם אני מאבדת פוקוס ומתחילה לגלול את הפיד ולעשות שטויות במקום להתקדם.
8. בהמשך לזה, כשניסיתי לבחון את הנקודות שבהן אני מתפתה להישאב למקומות אחרים במקום להתמקד במה שאני צריכה לעשות, שמתי לב שזה קורה בעיקר כשאני נתקעת בתרגום. אם אני לא מוצאת חרוז, או שהתרגום שחשבתי עליו לא מסתדר במשקל, או שאני סתם תקועה עם שיר מאד מאד ארוך שאין לי כוח להתמודד איתו, האצבע קלה על העכבר בדרך לשעות של שיטוטי סרק בכל מקום שלא מכריח אותי לצעוד בדרך ללא מוצא. ברגע שהבנתי את זה קבעתי לעצמי כלל: אם אני נתקעת בנקודה מסוימת אני מסמנת אותה במרקר על גבי המסמך וממשיכה הלאה. לא נותנת לה להפריע לי אלא פשוט ממשיכה להתקדם וחוזרת לשם אחר כך. הטיפ הזה ספציפית שינה את כל ההתנהלות שלי וממש שיפר את קצב ההתקדמות, כי עד אז הייתי הולכת מכות עם שורות מאתגרות שלא הצלחתי לתרגם ולא מרפה מהן עד שנמצא הפתרון, מה שהביא להרבה זמן שהתבזבז כי מה לעשות, לפעמים הפתרון הזה פשוט לא מגיע. אז החלטתי באופן מאד רדיקלי ביחס לעצמי שמותר להשאיר קצוות לא סגורים ולחזור אליהם מאוחר יותר, ושההתקדמות לא חייבת להיות ליניארית. פשוט לשחרר ולהתקדם, להמשיך לחלקים הבאים בשיר או אפילו לעבור לשיר אחר בינתיים, להכל אפשר לחזור אחר כך. הרבה פעמים הפתרונות הגיעו דווקא כשעברתי בכלל להתעסק במשהו אחר.
9. ושוב, גם כאן אני כנראה לא מחדשת הרבה, אבל כשהדדליינים רועמים זה הזמן להשתיק את הפרפקציוניזם. להסתפק בטוב דיו במקום לחפש את המושלם. במקרה שלי, לשמחתי, אני תמיד יכולה לתקן ולשפר את התרגום גם אחרי שסיימתי (ואכן עשיתי את זה פה ושם בשבועות האחרונים). אבל גם במקרים שזה לא אפשרי, תמיד עדיף פרויקט גמור עם איכות ביצוע של 90% ואפילו 80% מאשר פרויקט מושלם שלא יהיה מוכן בזמן.
10. טיפ הזהב: אאוט סורסינג זה חתיכת דבר. הכלל אומר שכל מה שלא חובה שאתם/ן תעשו, אין שום סיבה שאתם/ן תעשו. כמעט תמיד אפשר למצוא (בסביבה שלכם/ן, בפייסבוק או בשירותים כמו fiverr) מישהו/י שיהיו מוכנים לעשות את זה עבורכם/ן בתשלום סמלי, שברוב המקרים לגמרי שווה את שעות העבודה שנחסכות כמו גם את כאב הראש שנחסך. במקרה שלי, למשל, גם אחרי שעבודת התרגום עצמה מסתיימת יש קטע די טכני וסיזיפי של להפוך את הטקסט המתורגם ממסמך אחד ארוך לשקופיות נפרדות של כתוביות שיוקרנו במהלך ההצגה. הבנתי שאין שום סיכוי שאני אספיק לעשות גם את זה במסגרת הזמנים הקיימת, ולמעשה גם אין סיבה. פשוט חיפשתי מישהו מסודר ועם חוש טכני טוב שיעשה את זה עבורי ויוריד לי את זה מהראש. עבד מעולה. אז כן, זו לגמרי המלצה כללית לחיים: להאציל סמכויות איפה שאפשר. את התרגום עצמו לא הייתי נותנת לאף אחד/ת אחר/ת לעשות, אבל את כל המסביב שחררתי בשמחה רבה וראיתי כי טוב.
