מה לעשות כשהסגר מרגיש כמו חופשת לידה שלא נגמרת

מה עושים עם הסגר הזה

"אין לי דקה לעצמי.
אני לא עושה שום דבר חוץ מלהיות הורה.
הבכי, התסכול, העומס, חוסר האונים – מוציאים אותי מדעתי.
בסוף כל יום העייפות מכריעה והבית מבולגן ובהסתכלות אחורה אני בתחושה שלא עשיתי כלום היום. כלום.
שום תחושת סיפוק ושום תחושת משמעות. סתם עייפות.
לא הספקתי להגיע לשום דבר שתכננתי. זה שהצלחתי ללכת לשירותים זה גם הישג.
והכי גרוע: איך שזה נראה כרגע, נדמה שזה לא ייגמר אי פעם. הלכו לי החיים".

של מי המונולוג הזה, שאלת את עצמך?

ככה פחות או יותר הרגשתי בכל יום בחופשת הלידה הראשונה שלי.
וככה פחות או יותר מרגישים הרבה הורים לאחרונה. מין חופשת לידה שלא נגמרת.

בזמנו, אחרי שהתאוששתי מאותה חופשת לידה טראומטית, ניסיתי לתעל את ההתמודדות שלי ולמנף אותה לכדי מיזם עבור אמהות בחופשת לידה. הכנתי סדרה של 4 מפגשים שכללה כלים להתמודדות ולצמיחה מתוך הקושי הזה.

אתמול פתאום חשבתי לעצמי שחלק מהעקרונות הללו יכולים אולי לעזור גם עכשיו, בכל הטרללת שמסביב. זה רלוונטי לבעלי עסקים, לשכירים שעובדים מהבית, לבני/בנות זוג שעם הילדים בזמן שבן/בת הזוג עובדים, ונראה לי שבעצם לכל אחד.

אז הנה, בשבע נקודות (השתדלתי לקצר, מקווה שיהיה לתועלת):

1. להבין קודם כל שחלק משמעותי מהכאב שבחוויה הזו נובע מהפער בין ציפיות למציאות.
יש לנו ציפייה מעצמנו גם בסיטואציה כזו להצליח לתפקד, להספיק הכל, להיות בסדר.

אז ניוז פלאש: שום דבר לא בסדר כרגע, העולם בכאוס כבר כמה חודשים, למה שנתאמץ להיות בסדר?
אני רוצה להציע את המוכנות להיות "לא בסדר".
ללמוד מחדש את הסדר ואת השגרה (פחח, שגרה).

אם אין לך כוח לעשות כלום – זה ממש בסדר.
אם לא הספקת חצי ממה שתכננת היום, או כלום ממה שתכננת היום – זה ממש בסדר.
אם יש צורך אובייקטיבי במציאות שחייבים לתת לו מענה (דרישות מהעבודה, דרישות מלקוחות, צרכים של הבית וכד') – בואו נעשה מה שאפשר כדי להיענות לו, אבל אם לא הצלחנו ב-100%, הלוואי שלא נעמיס על עצמנו גם אשמה.

אנחנו בימים שבהם נדרשת המון המון חמלה.
כלפי עצמנו, כלפי בני/בנות הזוג והילדים, כלפי עובדים או אנשים שאנחנו מקבלים מהם שירות, כלפי לקוחות וכלפי כל אחד שמתהלך כרגע על הגלובוס.

אף אחד לא במיטבו כרגע.
אל תאכלו את עצמכם/ן על זה.

חמלה.

2. דמיינו רגע עולם אידיאלי.
בלי קורונה.

כמעט שכחנו שאי פעם היה דבר כזה, נכון?
היו לנו מספיק אתגרים וקשיים גם

אז, ובכל זאת, מי לא הייתה רוצה לחזור לשם בזה הרגע?
אז זה לא המצב, וכנראה שגם לא נחזור לשם בזמן הקרוב.

מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לעזור לעצמי להרגיש יותר טוב?

המציאות היא מה שהיא, וכדי לא לסבול ממנה בטירוף צריך להתמקד ולהבין מה הכי חשוב לי שיקרה, ועל זה לעבוד.
את כל השאר אגב, צריך לשחרר.

הבית לא יהיה סופר מסודר כרגע (אלא אם כן זה מה שהכי חשוב לי).
הילדים כנראה לא יאכלו ארוחות גורמה עם איזון מדויק של פחמימות וחלבונים וירקות בחמישה צבעים (שוב, אלא אם כן זה מה שהכי חשוב לי).
יש מצב שהם יבלו הרבה יותר זמן מול המסך.
אה, ואני כנראה לא אספיק עכשיו להכין אלבומים ולסדר ארונות.

המשימות שלי לעבודה לא יהיו 100%. וואלה, השיעורים האחרונים שלימדתי היו רחוקים מלהיות מדהימים.
בעסק – זה כנראה לא הזמן לפיתוח, רק לדאוג שהקיים ימשיך לתפקד.
אם החלטתי שהפיתוח העסקי הוא מה שהכי חשוב לי כרגע – אחלה,
אני צריכה להבין ולהשלים עם זה שזה יבוא על חשבון דברים אחרים.

אף פעם אי אפשר הכל, ובטח לא עכשיו.
אז בואו נתמקד בהישרדות, זה מספיק קשה כרגע.
מעבר להישרדות, לאפשר לעצמי להתעקש על כמה דברים בודדים שחשובים לי,
ואת השאר –
ל ש ח ר ר.

3. ונניח שהחלטתי מה הכי הכי חשוב לי.
מתי בדיוק אני אמורה לממש את זה כשאין לי שנייה פנויה?

אז השלב הבא של עיקרון הצמצום הוא להיפרד מה"הכל או כלום".
ארוחה בריאה לילדים לא חייבת להיות סופר מושקעת ואפשר להכין אותה גם ב-20 דקות.
מסמך שאני צריכה להכין לעבודה יהיה ממש בסדר גם אם אשקיע בו 50% מהזמן שהייתי משקיעה בו ברגיל, ושיעור יעבור בשלום גם אם הוא היה חצי אפוי.
מוצר חדש שאני עובדת עליו בעסק אפשר להתחיל לשווק גם אם לא תפרתי עדיין את כל הקצוות.

גידול ילדים זו משימה מאד לא מספקת בטווח הקצר.

כי הרגע הם אכלו, מהמם, עוד חצי שעה הם רעבים עוד פעם.
סיימנו שעה של זמן איכות כיפי במשחק משותף, אחלה,
ברוב המקרים אחרי 10 דקות הם שכחו מזה ורק מתחננים לקצת זמן מסך.
אנחנו חייבים להכניס לתוך הלופ הזה משהו שנותן לנו סיפוק.
אם כל הזמן נתעסק במשימות גדולות שאין שום דרך לבצע אותן במצב הנוכחי,
לנצח נישאר מתוסכלים.

אז אני מציעה לפרק את הרצונות לחלקים קטנים ולהציב לי רשימת מטרות בתחילת היום:
להכין ארוחת צהריים בריאה.
לסיים לכתוב טיוטה למסמך.
להכין תשתית למוצר החדש ולכתוב עליו פוסט.
לקפל גיגית אחת של כביסה.
מטרות קטנות שאני באמת יכולה לממש, וייתנו לי את תחושת הסיפוק שכל בנאדם מבוגר זקוק לה כדי להרגיש טוב בסוף היום.

החיים הם לא "הכל או כלום".

גם משהו קטן זה משהו.
חשוב לאפשר לעצמי לחוש סיפוק מעצם העשייה וההתקדמות, גם אם עוד לא הגעתי לתוצאה הדרושה.

4. "רק להיום".
מכירים את המנטרה הזו?

כשאני מסתכלת קדימה על האופק הלא ברור – זה באמת משתק.
נגמר לי האוויר ואני לא מבינה איך נמשיך לתפקד עוד חודשים במציאות ההישרדותית והבלתי אפשרית הזו.
אבל למדתי לזהות את המחשבות האלה כשהן מגיעות, ואני עושה ככל שביכולתי כדי לעצור אותן רגע לפני שהן משתלטות עליי. אלו מחשבות מעכבות ומחלישות, ואין לי פניות אליהן כרגע.

רק להיום.
לא לחשוב מה יהיה עוד שבוע, לא לחשוב מתי יהיו מסגרות לילדים, לא לחשוב מתי העולם יחזור לשפיות וכמה זמן לעזאזל זה עוד ייקחחחחחחחחח.

רק להיום לעשות כמיטב יכולתי כדי לעבור את היום בטוב.
רק את היום הזה.

5. זה כבר מזמן לא מותרות או קיטש ניו אייג'י: תדאגו לעצמכם/ן.
בתוך כל הטירוף הזה תכניסו ללו"ז גם דברים שיעשו לכם/ן טוב.
ושוב – עיקרון הצמצום.
גם 10 דקות לשבת לקרוא ספר זה משהו.
כוס קפה או יין עם בן/בת הזוג בסוף היום.
מקלחת טובה בבוקר לפני שהילדים מתעוררים.
שוקולד שתשמרו מעל המקרר רק לעצמכם/ן ותשלפו ברגע הנכון.
ברשימת המשימות היומית אני מכניסה גם משימה אחת שהיא נטו אני ובשבילי.
אנחנו חייבים לעזור לעצמנו להרגיש טוב בתקופה הזו.
אין דרך אחרת.

6. תדאגו לעצמכם/ן – שכבת הבסיס:
אחת החוויות שהכי זכורות לי מחופשת הלידה זה שבשלבים מסוימים הפסקתי להרגיש כמו בנאדם. הצרכים הכי בסיסיים שלי פשוט ירדו לסוף סדר העדיפויות.

זוכרים את הפירמידה של מאסלו?
לפעמים הרגשתי נורא, נפשית, ואחרי חצי שעה של בכי הבנתי שאני פשוט רעבה, או ממש חייבת לשירותים, או שאם רק אדבר רגע עם בנאדם מבוגר זה יעזור לי להתאפס.

התקופה הזו מביאה הרבה א/נשים לקצה שלהם/ן, והרבה פעמים תחושות לא טובות בנפש נובעות פשוט מצרכים בסיסיים שלא קיבלו מענה (גם אצל הילדים אגב).
אז אני מצרפת כאן מה שנקרא "צ'קליסט חירום", שאפשר לשלוף בכל רגע שמרגישים שהדברים עוד רגע יוצאים משליטה.

האם בשעות האחרונות:
– אכלתי?
– שתיתי?
– ישבתי/נחתי לכמה דקות?
– הלכתי לשירותים?
– דיברתי עם אדם מבוגר?
– נשמתי עמוק?
– יצאתי מהבית? (כמובן מי שלא בבידוד)
אם התשובה על אחד הסעיפים היא "לא", יכול להיות שפעולה קטנה בכיוון הזה תעזור לי להרגיש טוב יותר.

7. העיקרון האחרון ואולי החשוב ביותר:
לשאוב מלא אהבה וכוחות ממי שמסביב. לבקש את זה.

נכון, אף אחד לא במיטבו כרגע,
אבל יש סביבנו עדיין א/נשים שאוהבים אותנו ורוצים בטובתנו,

וישמחו לעזור, לחזק, לתת מילה טובה, להרגיע ולתמוך.
לפעמים כל מה שצריך זה לבקש.

ואם יש לכם/ן כוחות,
תחשבו רגע על מי שמסביב.
תשלחו איזה וואטסאפ קטן למישהו/י שאולי צריך לדעת שרואים אותו וחושבים עליו בתוך הטירוף הזה.
תעשו טוב.

חג שמח, בריאות, שפיות וכוחות לכולנו.

ספרי לי עוד על...

אולי יעניין אותך גם...

לשלם או לא לשלם

לשלם או לא לשלם?

יש לך שתי אפשרויות:
לשלם, או לא לשלם.
להוציא כסף, או לא להוציא כסף.
מה עדיף?
אני רוצה להסביר למה במקרים רבים התשובה שלי תהיה: לשלם.
בלי שאלה בכלל.

להמשיך לקרוא »

הקסם מתחיל!

היי! אם הגעת לכאן כנראה שהגיע הזמן שנדבר :)
אפשר פשוט לבחור את הזמן המתאים לך ולקבוע שיחה ראשונית.
השיחה נועדה להיכרות ולבירור צרכים, היא חינמית וללא כל התחייבות.

אין מועדים קרובים שמסתדרים לך בלו"ז? רוצה לבדוק קודם אם בכלל רלוונטי שנדבר?