1. אז מסתבר שעסק יכול לקרום עור וגידים די מהר גם בלי כוונה, בלי תוכנית עסקית, בלי חלום גדול להגשים, פשוט בטעות. טעות מבורכת, יש לומר.

2. מהרגע שה"טעות" הזו קרתה, בגדול זה היה כנראה עניין של דקות עד שיצופו שפע של שאלות, התמודדויות ופחדים שלא התמודדתי איתם מעולם. שאלות והתמודדויות זה לא דבר רע, נכון? אז גיליתי שכדאי ללמוד איך לחבק גם את הפחד. הוא תמיד יהיה שם. תמיד. עדיף לכבד אותו, לתת לו מקום ולאפשר לו להיות וגם לחדול. אחרת הוא ידרוש לעצמו את כל המקום שרק קיים, ואז אנחנו כבר בבלאגן.

3. כשמשהו לא 100% ברור, גיליתי (לרוב בדרך הקשה) שתמיד עדיף להניח שאני לא יודעת. תמיד עדיף לשאול, וכמה שיותר. לשאול את הלקוחות מה בדיוק הם מחפשים, לוודא שהבנתי אותם ושיש לנו שפה משותפת. כשאני נתקעת עם איזו בעיה טכנית – יש שלל קבוצות פייסבוק עם א/נשים נפלאים/ות שישמחו מאד לעזור. לרוב המערכות והאתרים יש מנגנוני תמיכה סבירים עד נהדרים, ובמקרים רבים אפשר להיעזר בהם. המון טעויות וזמן מבוזבז יכלו להיחסך לי אם הייתי מפנימה את כל זה מוקדם יותר.

4. חשוב ללמוד שיווק ולהתמקצע בזה, אבל גיליתי שגם אם פועלים רוב הזמן מאינטואיציות (שעשויות להיות מנוגדות לעקרונות השיווק המקובלים) – זה בהחלט יכול לעבוד. מה שבאמת חשוב הוא להרגיש בנוח ובטוב עם כל עשייה, שיווקית ובכלל. אם פעולה שיווקית כלשהי עושה לנו להתגרד או לנוע על הכסא באי נוחות – משהו פה לא נעשה כמו שצריך.

5. ידעתי גם קודם, אבל העסק רק חידד לי את מה שכל אישה שילדה פעם כבר יודעת: מה שלא נכתב אינו קיים ולכן צריך לכתוב הכל. הכל. כל רעיון שעולה – לתעד, גם אם הוא גרוע, יום אחד יש מצב שיימצא לו שימוש. תמיד תמיד לסכם בכתב שיחות עם לקוחות כי כרגע אני על זה ב-100% אבל, הממ, יש מצב שעוד שבוע לא אזכור מילה ממה שדיברנו. הצעות מחיר – רצוי שיהיו כמה שיותר מפורטות ויכללו כל פרט מידע שעשויה להיות מחלוקת או שאלה לגביו בהמשך. בקיצור: לכתוב הכל ורצוי בצורה מסודרת. עסק יכול לקום וליפול על איכות התיעוד והארגון של המידע והנתונים שבו, עדיף להיות בצד הטוב של המשוואה הזו.

6. הגילוי הכואב ביותר, כנראה: יש לקוחות שכל תפקידם הוא לשאוב אנרגיה. לרוב אפשר לזהות אותם כבר באינטראקציה הראשונית, אבל לעתים מעדיפים להתעלם מזה כי חבל לוותר על הפרויקט. ובכן: לא. לא לא לא. כמויות עצומות, עצומותתתת של אנרגיה דרושות כדי להניע ולתפעל עסק, שלא לדבר על להניע ולתפעל את החיים עצמם, ולכן לקוחות שמערכת היחסים איתם מדלדלת את מאגרי האנרגיה במקום להגדיל אותם – עדיף לשחרר בהקדם האפשרי. אם ניתן, כדאי גם להשתדל להיפגע מהם כמה שפחות בדרך. אנשים שואבי אנרגיה נוטים לראות את העולם מתוך הקושי שלהם עם עצמם. זה לא אומר שום דבר עליי, על איכות השירות שלי או על המקצועיות שלי.

7. ואם כבר מקצועיות: גיליתי שאי אפשר להתמקצע בהכל. הזמן וההתנסות עוזרים לזהות ולהבין במה אני טובה, איפה טוב לי, איזה סוג לקוחות אני מחפשת, עם אילו מערכות סבבה לי לעבוד, מה סוג הפרויקטים שנכון לי לקחת. להגיד ללקוח/ה "אני מבינה מה העסק שלך צריך אבל זו לא ההתמחות שלי, אשמח להפנות אותך ל…" זו לא אמירה בלתי מקצועית, ההיפך הוא הנכון.

8. ערך עצמי זה דבר חשוב לכל אחד ואחת, קל וחומר לבעלי/ות עסקים. כל הדבר הזה פשוט לא יעבוד אם אני לא אעריך את עצמי כמו שצריך. אם סיימתי פרויקט מדהים או צילמתי סרטון שאני גאה בו, חשוב קודם כל להרים לעצמי על זה, ואחר כך גם לצאת מהקונכייה ולספר לעולם. גיליתי השנה חתיכת אפיק חדש של ביטוי, עשייה והשפעה, וחבל לעצור את עצמי בגלל שיקולי "מה יגידו" ושדים נוספים מסוגו. רועי בן יוסף כנף קורא לזה "להרוויח ממי שאני", והכוונה היא לא רק לרווח כספי אבל גם. אם התמחור שלי יהיה נמוך מדי לא רק אני אפגע מזה, גם רמת השירות שאני אוכל להעניק ללקוחות תרד. ככל שאתן יותר מקום והכרה לערך העצמי שלי ולמה שיש לי לתת, סיכויי ההישרדות וההצלחה של כל העייסק הזה (ככה סבא שלי היה אומר) ילכו ויגדלו.

9. אז אם דיברנו על הצלחות: גיליתי השנה שאפשר להצליח. גם אם אני משתדלת לתחזק במקביל עבודה כשכירה, זוגיות וילדים, גם אם בכלל לא התכוונתי שכל הדבר הזה יקרה, גם אם אוותר על לקוחות ועל פרויקטים שלא באמת בא לי להם וגם אם אעשה טעות ולא אוותר עליהם (ראו סעיף 6), גם כשיש ימים, שבועות ואפילו חודשים פחות מוצלחים, גם אם לפעמים (חה, פעם ביום לפחות) יש לי תחושה שתכל'ס אין לי מושג מה אני עושה, העסק הזה אשכרה יכול להצליח. טירוף.

10. ובכן, גיליתי שאני יכולה לכתוב סיכום שנה ולא להזכיר בכלל את המילים סגר, בידוד או קורונה עד לסעיף האחרון. כנראה שזה אומר משהו חיובי על השנה הזו, הא?

2021, יש לי אמון בך, פליז אל תכזיבי 🙏🏼